קצת לפני תחילת הסגר המהודק הגענו עם פרחים לבית של סא”ל מג’די מזאריב בזרזיר: להתבייש, להתנצל, לחבק ולאהוב. סא”ל מג’די הקדיש את מרבית חייו הבוגרים לביטחון מדינת ישראל ומפאת צניעותו לא נפרט את עלילותיו הצבאיים.
סא”ל מזאריב הגיע כנציג משרד הביטחון מאגף משפחות הנצחה ומורשת לעסוק בחיל ורעדה בסידורי הקבורה של חייל צה”ל. מג’די נתבקש ע”י משפחת החייל לא להיות נוכח בהלוויה ולעזוב את המקום. באצילות רבה נענה סא”ל מג’די מזאריב לבקשת המשפחה והמשיך לפקח על עובדיו באמצעות הטלפון מחוץ לבית הקברות.
מג’די ביקש ומבקש לא לפגוע בזיכרון החייל ולא במשפחתו וכך נעשה.
כיצד הגענו למקום שבו קצין צה”ל שחרף נפשו למען מדינת ישראל – אחיין של סא”ל עבד אלמג׳יד ח׳דר אלמזאריב (עמוס ירקוני) מודר מהלוויה של חייל יהודי? מאות ואולי אלפי ישראלים חייבים למשפחה הזו את חייהם. נזכרנו ביצחק וישמעאל שקברו ביחד את אביהם אברהם ולא הדירו אחד את השני מטקס ההלוויה. נזכרנו בפיגוע הנורא בשכונת הר נוף שבו נהרג השוטר זידאן סיף ויהודים חרדים מהשכונה הגיעו להלוויה שלו בצפון. וכך פסק הרב עובדיה יוסף זכרונו לברכה על השוטר זידאן סיף: “כל איש מכוחות הביטחון שנהרג על הגנת ארץ ישראל יש לומר עליו תפילת השכבה בבית הכנסת, כנהוג על חסידי אומות העולם. לב העם היהודי כולו עם המשפחה, ושמך נחקק בליבנו לעולמים. זידאן יהי זכרך ברוך”.
וכמה חשוב להוקיר ולכבד אנשים כמו זידאן סיף גם כאשר הם בחיים.
תודה רבה לך אחינו מג’די מזאריב על הכל.